החלטה בתיק בש"א 19660/07

1.                   המשיב (להלן: " הבנק"), הגיש נגד המבקשים תביעה כספית, בסדר דין מקוצר, לתשלום הסך 4,000,000 ש"ח, בקשר עם אשראים והלוואות שהעמיד למבקשת 2 (להלן: " החברה"), אשר המבקש 1, מנהלה (להלן: " המבקש") ערב להתחייבויותיה כלפי הבנק.

2.                   אף המבקשים הגישו תביעה נגד הבנק (ת.א. 2265/07) לבית משפט זה, במסגרתה עתרו לסעדים שונים ובכללם מתן חשבונות וסעדים הצהרתיים לפיהם אינם חייבים לבנק כל סכום.

3.                   עיקר החוב נשוא המחלוקת הינו בקשר לעסקי הבניה של החברה שהתמקדו בפרויקט לבניית 55 יחידות דיור באשדוד (להלן: " הפרוייקט"). הבנק העמיד את המימון הנדרש לבניית הפרויקט וכבטוחה למימון שועבד לטובת הבנק הפרוייקט, בית מגוריו של המבקש, ניתנה ערבות המבקש וכן שועבדו ניירות ערך ופיקדונות.

4.                   המבקשים טוענים כי הבנק, שלא כדין, הפסיק את מתן האשראי להמשך בניית הפרויקט, סירב לכבד המחאות של החברה לספקיה, פגע בקשריה עם עובדים וספקי משנה ועוד. לעמדת המבקשים, מימש הבנק את ניירות הערך והפיקדונות שלא לצורך תוך שהסב בכך נזק ניכר למבקשים.

5.         המחלוקת בין הצדדים פרצה כבר בשנת 1997, כאשר בהמשך העביר הבנק את חשבון

המבקשים לחשבון פיגורים, ננקטו הליכי הוצאה למימוש הביטחונות, מונה כונס נכסים ועוד.

6.         לעמדת המבקשים ובנוסף לאמור לעיל אזי למרות שמחובת הבנק היה לממש באופן מושכל את הביטחונות, הרי המבקשים, הם אלה אשר איתרו את הקונים לרכישת היחידות שנבנו בפרויקט שעה שהבנק נמנע מלעשות כן. המבקשים מפרטים בבקשה הנתמכת בתצהיר המבקש, את היקף המכירות של היחידות בפרויקט, ההפסדים שנגרמו עקב אי מכירה במועד על ידי הבנק, בסכום של 841,000$ ונזקים עקיפים נוספים.

7.         המבקשים מוסיפים וטוענים כי הבנק לא מסר להם את כל המסמכים הדרושים להתגוננותם מפני תביעתו כמו גם לתביעה שהגישו נגדו, ואלו פורטו בסעיף 37 לבקשה וסעיף 36 לתצהיר המבקש התומך בה.

8.         עם זאת, כבר לפי אותם המסמכים שבידי המבקשים, הוכנה חוות דעת חשבונאית מטעמם, של מר אורן גיא מיום 7.8.07 שצורפה לתצהיר התומך בבקשת הרשות להתגונן (להלן: "חוות הדעת"). חוות הדעת מבוססת על הנחות שונות, אשר בהתקיימן, כך לפי החישובים שבחוות הדעת, יתרת החוב, המגיע לבנק, לכל היותר היא זעומה באופן יחסי לעומת הנטען על ידו. כך למשל, אם יבוטלו חיובי ריבית חריגה, המשך חיוב בשיעור הריבית המוסכמת בשיעור פריים 1%+, ביטולי עמלות שונות ועוד.

9.         אציין כי המבקשים טוענים שדין חלק החיובים להדחות על הסף מחמת התיישנות, אך בתום הדיון קיבל ב"כ המבקשים את הצעת בית המשפט לפיה, טענת ההתיישנות תשמר למבקשים לבקשת הרשות להתגונן גופה ולא כטענת סף לדחיית התביעה, בבש"א 1966/07.

10.        הבנק בתגובתו טוען שאין מקום להתיר למבקשים להתגונן בפני התביעה. לעמדת ב"כ הבנק, הועברו למבקשים מלוא המסמכים המתחייבים לפי דין לשלב זה של ההליך, אין כל התיישנות וטענות המבקשים הן בגדר הגנת בדים. 

11.        לבקשת הבנק נחקר המבקש על תצהירו וכן נחקר המומחה על חוות דעתו, ולאחר מכן סיכמו הצדים טענותיהם.

12.        לאחר שבנחתי את טענות הצדדים, שמעתי את חקירת המבקש ואת המומחה ויישמתי את ההלכה הפסוקה באשר לתקנות 204-205 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: " התקנות"), על נסיבות המקרה, שוכנעתי כי יש מקום  ליתן למבקשים רשות להתגונן ודין הבקשה להתקבל.  

13.        לתצהיר המבקש שהוגש בבש"א 19661/07 ואשר הבנק לא הגיש לו תצהיר נגדי, עולה כי הבנק העמיד את ההלוואות לפירעון מיידי, כבר בחודש ינואר 1999, וזאת על ידי העברת החשבון ל- "חשבון פיגורים משפטי". התביעה הוגשה ביום 16.10.06. מכאן, שיש מקום לברר מבחינה עובדתית האם כטענת המבקשים, בעת הגשת התביעה כבר חלפו שבע שנים, מיום שהעילה נולדה במיוחד לאור ההלכה לפיה העמדת ההלוואה לפירעון מהווה את תחילת מרוץ ההתיישנות, תוך שיהיה מקום ליתן את הדעת להסכמי  ההלוואה, התנהגות הצדדים וכדומה. לשלב זה של ההליך, טענה זו כשלעצמה פותחת לפני המבקשים את השער לבית המשפט לשם התגוננות מפני תביעת הבנק. (ראה בקשר זה ד"נ 32/84 עזבון ויליאמס נ' ישראל בריטיש בנק פ"ד מ"ב(2) 265, 273). אוסיף כי גרסת המבקשים אף מתחזקת נוכח חקירת המבקש בחקירתו בעניין זה (עמ' 6 שורות 2   -1).

מעבר לדרוש:

14.       המבקש שיכנע אותי בעדותו כי הגנת המבקשים אינה הגנת בדים, והטענות שפורטו בבקשה, ראויות להידון לפני בית המשפט. כידוע, תפקידו של בית המשפט בשלב מקדמי זה אינו לבחון כיצד יוכיח הנתבע הגנתו, אין מדקדקים בטיב ראיותיו, אין שוקלים מהימנות גרסתו ואין קובעים ממצאים. (ראה לעניין זה ע"א 518/87 ליאור פטלז'אן ואח' נ' בנק איגוד לשיראל ואח' בע"מ , תק-על 93 (3) 1337; ע"א 2418/90 רלפו (ישראל) בע"מ נ' הבנק למסחר בע"מ , פ"ד מז (5) 133; ע"א 9654/02 חברת האחים אלפי ואח' נ' בנק לאומי לישראל בע"מ פ"ד נט (3) 41, וכן ספרו של הנשיא גורן, "סוגיות בסדר דין אזרחי" (סיגא הוצאה לאור).

14.1      די אם אפנה בהקשר זה לדברי המבקש בעמ' 2 שורה 14-13 בהם מייחס המבקש לבנק את הקשיים אליהם נקלעו המבקשים מחמת אי המשך העמדת האשראי שלא כדין. המבקש אף הוסיף כי הדיירים יכולים לאשש את דבריו. עדות המבקש לא הופרכה כך שיש מקום לאפשר למבקשים להתגונן בטענה זו.

14.2      טענה נוספת הראויה להגנה הינה האם פעל הבנק כנדרש, במהלך השנים מאז פרוץ הסכסוך או שמא כטענת המבקשים, חדל הבנק בעניין. אמנם, המבקש אישר את טענות הבנק לפיהן ניתן לו לבקשתו, על ידי הבנק פרק זמן ממושך למכור את הדירות בעצמו, בניגוד לגירסתו. אך יחד עם זאת ציין שהמדובר היה בתקופה קצרה, כך שאין באישורו זה לשמוט את הקרקע תחת גירסת המבקשים, ומכל מקום, במידה המאיינת את זכותם להעלותה לפני בית המשפט.

            לפיכך, יש מקום להתיר הגנה גם בטענה זו.